הגירוי בבדיקה נקרא נקישה והוא מורכב מתערובת תדרים שהמרכזי הוא סביב3000Hz . בעוצמת גירוי מקסימלית אמורים לקבל גלים חזרתיים שאחד מהם נשאר עד לעוצמת סף השמיעה. צריך לזכור כי הבדיקה מגלה את סף השמיעה באיזור תדירות הנקישה בלבד ולכן חוסר תגובה בבדיקת ה- ABR  לגירוי נקישה אינו אומר שלא קיימים שרידי שמיעה בתדרים הנמוכים יותר.

          בבדיקה אודיומטרית הכוונה להצגת הצליל באמצעות ויברטור קטן דמוי קופסא שמונח על הבליטה בעצם מאחורי האפרכסת. בדיקה זו מאפשרת לעבור את האוזן התיכונה ולגרות ישירות את האוזן הפנימית והעצב.

          במצב כזה לא ניתן לדעת בוודאות אם סף השמיעה זהה בשתי האוזניים או שמא אחת האוזניים פחות טובה מהשנייה. יש לזכור כי התמונה השמיעתית המתקבלת בשדה חופשי מייצגת תמיד את האוזן הטובה יותר.

כשמעריכים את ההגברה של המכשיר לרוב לוקחים בחשבון את הGAIN- האפקטיבי, כלומר זה שמגיע ליד עור התוף. הרווח הזה תלוי לא רק במה שהמכשיר מסוגל לספק אלא גם בנפח תעלת השמע, בגודל האוזנייה ובאטימה שהיא מספקת.

     בדרך כלל קל יותר לזהות את הרעש ולרוב בבדיקת ילדים משתמשים בו. סף השמיעה לרעש בתדרים השונים טוב יותר בכ-10dB  מהסף המושג לצלילים טהורים.

האודיוגרמה מציינת סף גילוי הצליל ביחידות של עצמה (dB HL), כפונקציה של תדירויות (Hz) שונות.

מתוך האתר "מקום מיוחד" - http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1785.

  מתוך האתר "מקום מיוחד" - http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?s=0&id=-1&defid=-1&page=3&item=1791.

מתוך האתר "מקום מיוחד" - http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?s=0&id=-1&defid=-1&page=4&item=1787.