הצהרת כורש: תוכנה, הסיבות למתן ההצהרה והשפעתה על היהודים

 

רקע: (עיינו בלוח הכרונולוגי בע' 7 )

סיפורנו מתחיל במלכותו של דויד המלך (1010-1025 לפסה"נ)- ממלכת ישראל מאוחדת ומתפרשת על שטחים נרחבים הודות לכיבושיו של דויד. לאחר מותו, יורש את המלוכה, בנו שלמה, מלך חכם מאוד ולפי הכתובים היה בעל אלף נשים. תקופת כהונתו הייתה בין השנים 970-930 לפסה"נ והוא זה שזכה לחנוך את בית המקדש הראשון. בסוף כהונתו, עקב משבר, התפצלה הממלכה לשניים: ממלכת יהודה שהתפרשה על פני שטחה של ירושלים וסביבותיה והייתה מורכבת מהשבטים יהודה ובנימין  וממלכת ישראל שהתפרשה על פני שטחה הצפוני של ארץ ישראל והייתה מורכבת מעשרת השבטים הנותרים. בשנת 722 לפסה"נ, לאחר מצור ממושך, הצליחה האימפריה האשורית לפלוש לשטחה של ממלכת ישראל ולהגלות את עשרת השבטים שחיו שם. שבטים אלו נטמעו בעמיי הסביבה ואיבדו את זהותם הדתית- תרבותית ואת זיקתם לעם ישראל. לאחר 125 שנים (בשנת 586 לפסה"נ) , ניצבה ממלכת יהודה בפניי סכנה: צבאה של האימפריה הבבלית בראשותו של המלך, נבוכדנאצר, פלש לירושלים והחריבו את מקדשה. אירוע זה (חורבן בית ראשון) מהווה נקודת ציון מאוד חשובה וכואבת  בהיסטוריה היהודית שעולה ונזכר כל שנה בתשעה באב. נבוכדנאצר הגלה את היהודים לבבל שם הם חיו חיים עשירים מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית. ממלכת בבל נכבשה על ידי כורש מלך פרס אשר עמד בראש הממלכה הפרסית ההולכת ומתעצמת. היהודים כעת חיו תחת שלטונו של כורש אשר לא שינה דבר במצבם הטוב, חוץ מאשר הצהרתו שהיוותה ומהווה עד היום נקודת ציון חשובה מאוד בהיסטוריה של עם ישראל. 

 

תוכנה של הצהרת כורש (538 לפסה"נ): (המקור בע' 18 בספר)

כורש משתמש בלשון חגיגית מאוד ומדבר בשם אלהי השמיים, הוא אלוהיי ישראל.

 כורש מעודד את היהודים בבבל לשוב חזרה ליהודה, לירושלים ושם לבנות את בית המקדש-

 היהודים רשאים לקחת עימם את כלי הפולחן של בית המקדש.

כורש מורה לפקידיי המלך לסייע במימון בניית בית המקדש ומדגיש כי מי מהיהודים שרוצה להישאר בבבל יסייע לשבים- בכסף, זהב, רכוש ובהמות.   

 

הסיבות למתן ההצהרה:

1.     כורש האמין באלים רבים ולכן נקט במדיניות ליברלית לגביי כל הקשור לתחום הפולחן הדתי, כלומר הוא אפשר לעמים שנמצאו תחת שלטונו לקיים את פולחנם הדתי ללא כל הפרעה ונמנע מלכפות עליהם את הפולחן הדתי שהיה נהוג בממלכתו. כורש החזיר את אליליהם של העמים השונים למקדשים וסייע להם בשיקום מקדשיהם שנהרסו.

 

2.     סיבות מדיניות- כורש רצה לרכוש את ליבם ואהדתם של העמים המצויים תחת שלטונו ובכך למנוע רצון למרידות, דבר שיקל עליו את השליטה ביהודה.

 

3. מצרים- כורש קיווה שהיהודים יהוו חיץ (מעין "חומת מגן") בפניי המצרים הנמצאים בדרום ובנוסף, תיכנן בעתיד לכבוש את מצרים ולכן זקוק היה לעם אוהד ונאמן שיסייע לו בהשגת מטרה זו.

 

 

השפעת ההצהרה על היהודים:

בעקבות הצהרת כורש החליטו כ- 50,000 מיהודי בבל לעלות ארצה.

רק מיעוט מגולי בבל יצאו לארץ ישראל. רבים החליטו להישאר במקומם.

הסיבות להישארותם בבבל: א.הייתה להם רווחה כלכלית- חברתית ופוליטית ב. השהות בבבל גרמה לרבים לאבד כל קשר ריגשי ודתי לארץ ישראל. ג. רבים חששו מהדרך הקשה ומהעתיד הלא נודע. 

היהודים שהחליטו להישאר בבבל סייעו לעולים ברכוש ובכסף כדי להקל את קליטתם במולדת הישנה- חדשה. העולים עזבו את בבל ויצאו לארץ ישראל כדיי להתיישב ביהודה, לקומם את הריסות ירושלים ולבנות את בית המקדש.

 

הרכב גליי העלייה, מנהיגי השבים, קבוצות בקרב ההנהגה

 בראש השבים עמדו ששבצר "פחת יהודה" (כונה גם "הנשיא ליהודה") וזרובבל- שניהם צאצאי שושלת המלוכה. לצידם היה יהושע בן יוצדק, בן לשושלת הכהונה. בין שתי קבוצות אלו התנהל מאבק לגביי אופייה של הישות החדשה שתקום- יהושע בן יוצדק הסתפק באוטונומיה הדתית שהעניקו הפרסים לירושלים, בעוד זרובבל וששבצר שאפו להשגת עצמאות שלטונית.

 

כורש בהצהרתו התכוון כי יהודה תהיה אוטונומיה דתית בלבד תחת חסותו ושלטונו. הוא בשום פנים ואופן לא התכוון כי יהודה תהפוך לישות שלטונית- עצמאית ולכן כוחה של הכהונה היה גדול משל המלוכה ועם השנים הוא הלך וגדל. 

.